חשיבות הסכם טרום נישואין

אל תתנו ל"לא נעים" לשתק אתכם

לאחרונה ייצגנו מקרה בו בני הזוג התגרשו כשנה לאחר נישואיהם. הורי האישה מימנו כ-80% מהדירה והורי הבעל את ה-20% הנותרים. הדירה נרשמה ברשם המקרקעין על שם בני הזוג בחלקים שווים. בדרך כלל ברירת המחדל הנה: שכאשר מגיעים הנישואין לקיצם הרכוש המשותף מתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים. הטענה שנשמעה מפי האישה הייתה כי הדירה תחולק בהתאם להשקעה. לעומתה טען הבעל שיש לחלק את הדירה לפי רישומה בפועל. מבחינה משפטית בסיטואציה הנ"ל בדרך כלל התוצאה תהיה זהה הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט. הדירה תחולק בחלקים שווים בין בני הזוג. כך אירע במקרה שייצגנו וכך נפסק בדרך כלל בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים. בתקופת נישואין כה קצרה, מדובר בתוצאה אבסורדית הנוגד את האינטואיציה הטבעית. האם התוצאה הייתה יכולה להיות אחרת? התשובה חד משמעית, כן!!!

הכיצד? לצערנו מקרי הגירושין נמצא במגמת עליה וחוצה את כל המגזרים. הגיע הזמן לשנות תפיסה. כאשר מתחתנים יש לקחת בחשבון שייתכן והנישואין יגיעו לקיצם בגירושין (הביטו סביבכם וראו). לפני הנישואין עורכים "הסכם ממון", מאשרים אותו בהתאם לדרישת החוק (על כך בהזדמנות אחרת) ורושמים את הדירה ברשם המקרקעין בהתאם לגובה ההשקעה. במקרה הנידון, אלו היו בני הזוג עורכים הסכם ממון מאושר בהתאם לדרישת החוק ורושמים את הדירה בהתאם להשקעה, הייתה הדירה מחולקת בין בני הזוג בהתאם להשקעה. קרי 80% לאישה ו- 20% לבעל.

לא נעים? עדיפה שעה אחת של "לא נעים" לפני החתונה, על פני שנים של מלחמות בהליך גירושים...